הפסיכה השיפוטי והספקטרום הפתולוגי

1. פסיכולוגיה שיפוטית מהווה תופעה נפשית-מקצועית מורכבת המתפתחת דרך אינטראקציה בין מאפיינים אישיותיים קיימים, סוציאליזציה מקצועית ולחצים מוסדיים. מחקר עכשווי מגלה כי שופטים נתונים לאותן הטיות קוגניטיביות כמו שאר בני האדם, אך עם השלכות מוגברות בשל תפקידם המוסדי. הממצאים מעידים על קיומו של  ספקטרום שיפוטי המשתרע מאיפוק מוצדק ועד גרנדיוזיות פתולוגית, עם מופעים המזכירים דפוסי התנהגות דו-קוטביים.

1.1 הפסיכה השיפוטית כתופעה נפשית-מקצועית

הפסיכה השיפוטית נוצרת דרך תהליכי התפתחות מורכבים. המחקר מזהה שלושה מרכיבים עיקריים בהיווצרותה: סוציאליזציה מקצועית, אפקטים של הסביבה המוסדית ומנגנוני הסתגלות קוגניטיבית. שופטים מפתחים מסגרות קוגניטיביות מיוחדות להתמודדות עם הדרישות הייחודיות של קבלת החלטות שיפוטיות, כולל טיפול בראיות סותרות, ניהול אי-ודאות וקבלת החלטות בעלות השלכות חמורות תחת לחץ זמן.

הסביבה המוסדית ולחצי ההיעשות

1.2 מחקרים פסיכולוגיים מגלים כי הרקע המקצועי הקודם משפיע משמעותית על ההתנהגות השיפוטית. תובעים וסנגורים לשעבר מציגים דפוסי התנהגות שיפוטיים שונים באופן מדיד, מה שמעיד על כך שהרקע המקצועי יוצר חותמות פסיכולוגיות מתמשכות. הסביבה המוסדית – סוג בית המשפט, נפח התיקים, תרבות המוסד – מתקשרת עם הטמפרמנט האישי ליצירת דפוסי התנהגות נבדלים.

הטמפרמנט השיפוטי

1.3 הטמפרמנט השיפוטי מוגדר כקונסטרוקט פסיכולוגי המבוסס על ארבעה ממדים: רגשיות חיובית, רגשיות שלילית, חביבות, ואוטו-ויסות. מחקרה של פרופסור טרי מרוני מגלה כי הטמפרמנט השיפוטי הוא "עמוק ויציב יחסית" אך "ניתן לשינוי באופן לא מושלם" בלבד. עד שאנשים מגיעים לגיל המינוי השיפוטי, הפרופיל הטמפרמנטלי שלהם כבר מבוסס במידה רבה.

הספקטרום השיפוטי: מאיפוק לגרנדיוזיות

2. הספקטרום השיפוטי משתרע מצימצום עצמי מוצדק ועד גרנדיוזיות שיפוטית. בקצה האחד, איפוק שיפוטי מתבטא בדחייה לרשות המחוקקת או למינהל, הימנעות מהכרעות קשות וזהירות יתר. בקצה השני, גרנדיוזיות בפרשנות שיפוטית מתבטאת בהתערבות מוגזמת בתחומי הרשויות האחרות, בפעילות שיפוטית אקססיבית וביטחון יתר בכושר הפרשני חוקתי.

2.1 הדוגמה הישראלית מספקת מקרה מבחן מעניין: שופט בית המשפט העליון אהרון ברק (1978-2006) מייצג את הקצה האקטיביסטי של הספקטרום. ברק הוביל את "המהפכה החוקתית" כאשר הכריז כי חוקי היסוד מ-1992 מעניקים לבית המשפט העליון סמכות לבטל חקיקה.

2.2 הנשיא ברק טען כי "הכל בר-ביקורת" וביטל את רוב דרישות הזכאות לעתירה. לעומתו, השופט משה לנדוי (1953-1982) ייצג איפוק שיפוטי קלאסי, וטען כי "השופט אינו מורה הדור ואינו מלך-פילוסוף. תפקידו הרבה יותר צנוע: להיות פרשן נאמן של החוק". הדוגמאות הבינלאומיות מחזקות דפוס זה.

2.3 בארצות הברית, שופטי בית המשפט העליון נעים בין אקטיביזם שיפוטי קיצוני (כמו בפסיקת Brown v. Board) לבין איפוק מוחלט (כמו דפוס ההתנהגות של השופט פליקס פרנקפורטר). בבית המשפט האירופי לזכויות אדם, החוקרים זיהו "פנייה פרוצדורלית" לאחר 2012, כאשר בית המשפט אימץ דחייה מוגברת לרשויות הלאומיות בעקבות התנגדות מדינתית.

מופעים פתולוגיים: דו-קוטביות שיפוטית

3. המחקר מזהה דפוסים הדומים למה שהוגדר כ"דו-קוטביות שיפוטית" (Frontiers). אמנם המונח עצמו אינו מבוסס בספרות האקדמית, אך הדפוסים שתוארו -"שיפוט מאני" ו"שיפוט דפרסיבי" – תואמים ממצאי מחקר על התנהגות שיפוטית בעייתית.

3.1 שיפוט מאני: שיפוט-רופף ונטול רפלקציה

הדפוס המאני מתבטא באקטיביזם שיפוטי העשוי להוביל לקיצוניות במאפיינים:ביטחון יתר בחוסר פגיעות לטעויות.נטייה לקבל החלטות מהירות ללא מחשבה מספקת. התנהגות מחפשת תשומת לב בחדר המשפט. נטיות נרקיסיסטיות המתבטאות בהתנהגות גרנדיוזית. מחקרים מתעדים שופטים המפגינים "יצירתיות מופרזת" בפרשנות חוקתית, חוסר מודעות להשפעות הביאס על החלטותיהם, ונטייה להתערבות מוגזמת בתחומי הרשויות האחרות. 

הדוגמה הישראלית של רחוב בר-אילן (1996), שבה התערב בית המשפט העליון בסגירת רחוב בשבת בירושלים, מדגימה התערבות שיפוטית שעוררה זעזוע ציבורי רב.

3.2 שיפוט דפרסיבי: מסוייג ומתרחק מהכרעה

הדפוס הדפרסיבי מתבטא באיפוק מוגזם ובהימנעות מהכרעות. במאפיינים: זהירות יתר הגורמת לעיכובים בפסיקת דין. נטייה לדחיית החלטות קשות. נמוקים מתחמקים המבוססים על הימנעויות. אי-נכונות לנקוט עמדות עקרוניות במצבים הדורשים  מנהיגות שיפוטית. מחקרים מתעדים את תופעת "השופט האיטי" הנפוצה במערכות שיפוט שונות. בגרמניה, המקרה של השופט תומס שולטה-קלינגהאוס זוכה לליטיגציה מתמשכת מאז 2012 בקשר לסטנדרטים של פרודוקטיביות שיפוטית מול עצמאות שיפוטית.

3.3 דוגמאות ממערכות משפט ברחבי העולם

מערכת המשפט הישראלית מספקת דוגמאות מובהקות לספקטרום השיפוטי. מקרה דרעי (2023), שבו פסק בית המשפט העליון כי הדבר "בלתי סביר ביותר" למנות את אריה דרעי כשר בשל הרקע הפלילי שלו, מדגים התערבות ישירה במינויים מנהליים (Cfr). מנגד, בעניינים ביטחוניים, בית המשפט מפגין איפוק ניכר ונוהג לכבד את שיקול הדעת הצבאי והביטחוני.

3.4 הדוגמאות הבינלאומיות מרחיבות את התמונה בארצות הברית, מחקר רויטרס תיעד 1,509 מקרים של התנהגות שיפוטית בעייתית בין 2008-2019 כאשר 90% מהשופטים הנתונים לסנקציה הורשו לחזור לדוכן/ לכס.

מקרים הכוללים שופט בטקסס שטען כי אלוהים אמר לו שהנאשם חף מפשע במהלך דיון בחבר המושבעים ושופט באינדיאנה שהיה מעורב בקטטה בשעה 3 לפנות בוקר.3.5 בבית המשפט החוקתי הגרמני, מתועדת הביקורת כ"אירזאצגזצגבר" (מחוקק חלופי) בשל התערבות מכרעת בפוליטיקה.

3.5 החלטת Ultra Vires משנת 2020, שבה ערער בית המשפט הגרמני על סמכות בית הדין האירופי לצדק, מדגימה נטיות לאומיות בהתנהגות שיפוטית.

השפעות על הצדק, הדמוקרטיה ואמון הציבור

4. האמון הציבורי ברשות השופטת נמצא בירידה דרמטית. בארצות הברית, האמון הציבורי ברשות השופטת הפדרלית ירד ב-24 נקודות אחוז בין 2020-2024 (מ-59% ל-35%) והגיע לרמה הנמוכה ביותר מעת תחילת המדידה (Gallup). לראשונה מאז תחילת המדידה, יותר אמריקאים סומכים על היושרה של בחירותיהם (51%) מאשר על מערכת המשפט שלהם (35%).

4.1 הירידה באמון נובעת מגורמים מובנים

א. הטיה נתפסת: עדויות מתמשכות להטיות: גזע, מגדר וסוציו-אקונומי בתוצאות שיפוטיות.

ב. השפעה פוליטית: דאגות ציבוריות מהתפקיד של פוליטיקה בקבלת החלטות שיפוטיות.

ג. אי-צדק פרוצדורלי: תפיסות שבתי משפט אינם מתייחסים לכל הצדדים בכבוד ובצדק שווים.

ד. מחסומי גישה: אוכלוסיות בעלות הכנסה נמוכה-בינונית מתמחרות בחסר תהליכים שיפוטיים הוגנים.

4.2 התאוריה על הלגיטימיות השיפוטית מזהה שני סוגי לגיטימיות מתחרים: לגיטימיות פנימית (משפטית) המבוססת על הקפדה על חוק ועקרונות חוקתיים, ולגיטימיות חיצונית (סוציולוגית) המבוססת על קבלה ותמיכה ציבורית. המחקר מגלה כי בתי משפט זקוקים לאמון ציבורי כדי לתפקד ביעילות ללא כוח אכיפה.

4.3 מנגנוני איזון וביקורת

מנגנוני הפיקוח הקיימים סובלים מחולשות מבניות. המחקר מזהה מבנה פיקוח רב-שכבתי הכולל רמות אישית, פנימית ומוסדית, אך עם מגבלות משמעותיות.

4.4 ברמה האישית: כללי אתיקה וסטנדרטים נצפים להתנהגות אישית, דרישות גילוי עניינים פיננסיים (OHCHR) וקביעות תפקיד המאוזנות מול נהלי התנהגות פסולה.

4.5 ברמה הפנימית: מועצות שיפוטיות ברמה האזורית לפיקוח, פיקוח משרדי על פעילות בתי המשפט, וויסות עצמי דרך סטנדרטים מקצועיים וביקורת עמיתים.

5. ברמה המוסדית: פיקוח חקיקתי דרך בקרת תקציב ומגבלות סמכות שיפוט, תהליך הדחה ל"פשעים וחטאים חמורים" ותהליכי אישור למינויים.

5.1 המגבלות של המערכת הנוכחית כוללות: יכולת להטיל משמעת רק על שופטים יושבים (שופטים בדימוס נמלטים מאחריות), שופטים שומרים על פנסיות גם לאחר ממצאי התנהגות פסולה, תהליך ההדחה מוכח כ"מסורבל, מתמהמה ופוליטי" וחוסר סנקציות ביניים בין נזיפה להדחה. שלושה ממצאים מרכזיים עולים מהמחקר:

5.2 ראשית, פסיכולוגיה שיפוטית היא תופעה אוניברסלית המשפיעה על כל המערכות המשפטיות הגדולות. שנית, מנגנוני הפיקוח הקיימים אינם מספקים להתמודדות עם בעיות מערכתיות שמערערות על הממשל הדמוקרטי. שלישית, האמון הציבורי הוא בסיס לתפקוד יעיל של מערכת המשפט ושחיקתו מאיימת על היסודות הדמוקרטיים.

5.3 השורה התחתונה: הספקטרום השיפוטי מאיפוק לגרנדיוזיות, כולל מופעים פתולוגיים של "דו-קוטביות שיפוטית", דורש גישה מתוחכמת יותר לבחירה שיפוטית, הכשרה ותמיכה. הדגש צריך להיות על מניעה דרך בחירה והכשרה טובות יותר, התערבות מוקדמת להתנהגות בעייתית, ורפורמות מוסדיות התומכות ברווחת שופטים תוך שמירה על אחריותיות. המטרה היא לא לחסל את הגיוון הטמפרמנטלי השיפוטי, אלא להבטיח שהוא יישאר בגבולות בריאים התומכים בממשל דמוקרטי ובשלטון החוק.