מטריצה מחומשת. פנטגרמה
עד לפני שנתיים, חיינו כולנו יחד בבית משלנו – משפחה של חמישה, כולנו נושאים את אותן תחיליות מראשית הזמן: אני, א.ב
מאז, נעכרה הפמיליה וצומצמה לפאן-קלאב: אתה יודע שהאהוב שלך קיים, רק לא בעבורך ולחלק מכריע של ה'זמן'. א.ב.א עקר צפונה ואנחנו נתונים להגבלות בהתראוּת. הפגישות שלנו – מפוקחות, מתקיימות אחת לשבוע ואורכן – שעה שלמה! כמו ביקור באקוואריום – רואים, אבל אי אפשר לנשום באמת.
משפחת "אני, א.ב", רשימת מצאי
א.ב.א – אני, האבא
א.ב.ב – אני, הבגיר
א.ב.ג – אני, הקטין
א.ב.ד – אני, הקטינה
א.ב.ה – אני, הקטינטינה
הגרסא המלאה – לא התכנס מזה שנתיים. אבא פוגש אותנו בנפרד. בגיר לא ראה אותנו בחברת אבא כל הזמן הזה. מגבלות קשר טלפוני ודיגיטלי. מפגשים קצובים ומפוקחים.
אני, כותב
כאן, באתר הזה, אנחנו קיימים יחד.
כאן אני, א.ב כמשפחה 'לשונית', מתקיימת כל הזמן ובכל מקום.
לרוב, אני אכתוב פה כפונקציית האב – מגדיר החוק ומנחיל השפה. טרחן חביב. חתרן בלתי-נלאה
אנחנו קיימים כאן, יחד, על האתר.
נשוב ונתממש?
השם הוא א.ב | קטינ.ה 